Shaul Reznik (shaulreznik) wrote in meast_ru,
Shaul Reznik
shaulreznik
meast_ru

"Гаарец" о Лимонове и его израильских последователях


הסיסמה: רוסיה היא הכל, השאר כלום

מאת אינה שפירו

הוא סופר מוערך שהקים מפלגה המנפנפת בסמלים פאשיסטיים וקומוניסטיים, וחולמת לבנות סוציאליזם חדש ואימפריה רוסית שתגיע עד גיברלטר. ראיון עם מייסד המפלגה הנציונל-בולשוויקית


מוסקווה

אחת הפעולות הבולטות של המפלגה הנציונל-בולשוויקית היתה השתלטות על משרדו של שר הבריאות. קבוצה של 30 פעילים צעירים צעקו "זורבוב (שר הבריאות) אויב העם!" "מוות לשרים!" "רפואה חינם!" המפגינים השליכו מהחלון חפצים שונים ובהם תמונתו של הנשיא פוטין. המשטרה הגיבה בכוח. מפגינים הוכו ונעצרו ונגד שבעה מהם הוגשו כתבי אישום; ביום שלישי לפני שבוע גזר עליהם בית המשפט חמש שנות מאסר. באותו יום השוטרים פשטושוב על משרדי המפלגה.

מייסד ומנהיג המפלגה, אדוארד לימונוב, סופר ידוע ופוליטיקאי שנוי במחלוקת הזוכה למידה שווה של גידופים והערצה, הוא הדמות המרתקת ביותר כיום בצומת הפוליטיקה והספרות ברוסיה.

בראיון ל"הארץ" אומר לימונוב, שהעונש שנגזר על פעילי מפלגתו מוכיח "שאנחנו חיים במדינת משטרה רודנית עם משטר דיכוי כמו במאה ה-19". שבעת האסירים החדשים נוספו לכמה עשרות פעילי המפלגה ברחבי רוסיה, המרצים את עונשם על פעילותם. לדברי לימונוב, העונש הכבד שהוטל על הפעילים מצביע על הצלחת דרכה של המפלגה, שהיא האופוזיציה האמיתית היחידה ברוסיה הלוחמת נגד שלטונו של פוטין ולמען חופש הביטוי וחירויות הפרט. "רק לנו יש אומץ לכך. אבל אנחנו גם חוטפים, וזה כואב", אומר לימונוב.

בסוף שנות התשעים נעצר לימונוב עצמו. הוא הורשע בהחזקת נשק ונשלח לשלוש שנות מאסר. הוא השתחרר ב-2003. בבית הסוהר כתב שמונה ספרים. חמישה כבר יצאו לאור וזכו לביקורת נלהבת. לאחר שחרורו לא מיתן את התבטאויותיו ואת מעשיו.

התחזה ליהודי

לימונוב הקים את המפלגה הנציונל-בולשוויקית ועומד בראשה. סמליה מבטאים את מהותה: דגל אדום ובמרכזו עיגול לבן שבתוכו פטיש ומגל (במקום צלב הקרס המקורי), והסיסמה "רוסיה היא הכל, השאר כלום", המזכירה את "גרמניה מעל הכל". מצע המפלגה מבולבל ומאחד רעיונות של שמאל רדיקלי אנטי-ממסדי עם מרכיבים פשיסטיים מובהקים ולאומנות רוסית אימפריאלית. האידיאולוגיה של הנציונל-בולשוויקים מבוססת על "שנאה יוקדת לשיטה האנטי-אנושית של המשולש המקולל - ליברליזם-דמוקרטיה-קפיטליזם. הנציונל-בולשוויק המרדן והמהפכן רואה את תפקידו בהרס השיטה הזאת עד היסוד". במקומה יש לבנות סוציאליזם רוסי חדש. המטרה הגלובלית של המפלגה, על פי מצעה: הקמת אימפריה רוסית מוולדיווסטוק ועד גיברלטר.

יש המסמנים אותו כפשיסט. לימונוב: "אנחנו לא פשיסטים, אנחנו אדומים.



בשש השנים האחרונות פנינו יותר ויותר שמאלה. כל הפרשנים מסכימים עם ההגדרה הזאת. לא שינינו את הסמל משום שיותר מדי אנשים שלחמו באומץ תחת הדגל הזה סבלו, הוכו, נשלחו לכלא. אז מישהו לא אוהב את הסמל שלנו, ומישהו אחר לא אוהב סמל אחר, מגן דוד. אין סיבה לפחד מאתנו בגלל הסמל, אנחנו ידידי העם בישראל".

בסוף שנות השישים הגיע לימונוב, אז משורר כריזמטי צעיר ומוכשר, למוסקווה מחרקוב שבאוקראינה ובמהרה השתלב בחיי הבוהמה של הבירה. בחוגים ספרותיים אינטלקטואליים הוא נחשב לאחד המשוררים המובילים של האוונגרד. הוא פירסם את שיריו ב"סמאיזדת" (הוצאה לאור מחתרתית בתקופה הסובייטית) וכבר אז התגלה כמרדן אנטי-ממסדי. הצנזורה הצרה את צעדיו ובשנות השבעים הוא התחזה ליהודי כדי לעזוב את ברית המועצות ולהגר למערב.

על חוויותיו באמריקה כתב את ספרו המפורסם "זה אני, אדיצ'קה" (ראה אור בעברית בהוצאת עם עובד). הספר האוטוביוגרפי הזה, הרצוף תיאורים פורנוגרפיים והמבקר בארסיות את חולייה של החברה האמריקאית הדקדנטית, נחשב לאחד הספרים הטובים בספרות הרוסית של התקופה. בשנות התשעים חזר לימונוב לרוסיה, היישר לקלחת הפוליטית, ומאז לדבריו הכתיבה נהפכה אצלו למשנית.

"לימונוב הוא כותב מבריק ואדם ישר, רואים זאת על פי כתיבתו", אומרת עליו המשוררת יילנה פונאילובה, המחזיקה בדעות ליברליות. לדעתה שותפים במפתיע רבים בחוגי הספרות ברוסיה, זאת למרות דעותיו הקיצוניות של לימונוב, החריגות אפילו בנוף הפוליטי הרוסי. נדמה שבעולם הספרות ברוסיה רואים בו מעין צ'ה גווארה רוסי, סופר אוונגרדי שדהר מספרות לפוליטיקה כמהפכן ולא כקרייריסט. "חברי המשוררים משחקים עם המלים, אני משחק עם החיים. זה הדבר האמיתי", אומר לימונוב.

חלק מחבריו הסופרים רואים בפעילותו הפוליטית עיסוק חולף, בעוד שלימונוב הסופר תופס מקום חשוב בעולם הספרות של רוסיה. "במהותו הוא איש שבא מתוך תרבות ולשם יחזור. הוא אחד האנשים היצירתיים ביותר. קשריו עם עולם התרבות והספרות לא נפגעו. בחוגים ספרותיים רואים בו 'אחד משלנו', סלוודור דאלי רוסי, שהלך גשר אחד יותר מדי אך בכל זאת הוא 'משלנו'", אומר המשורר אלכסנדר ברש.

להפוך את השולחן

התומכים והפעילים של מפלגתו הם צעירים שהתלהבו ממסריו המהפכניים. התנגדותם לשלטון והתמרדותם בממסד מתבטאות בהפגנות פרובוקטיוויות תיאטרליות עם מעט משתתפים והרבה שואו. הם מכנים את פעילותם "טרור של קטיפה". השיטות יצירתיות: השלכת ביצים ועגבניות על פוליטיקאים, הצבת שלטים פרובוקטיוויים, צעדות הפגנתיות לקרמלין. הנציונל-בולשוויקים יזמו לפני חודשים מספר גם פעולה אנטי-אמריקאית. הם הקימו מהומה בתוך בית קולנוע שהוקרן בו סרט הוליוודי מסדרת ג'יימס בונד כשקשרו את עצמם לדלת ומנעו אפשרות כניסה ויציאה.

"החיים צריכים להיות מעניינים, זה מגיע לכולנו. מגעיל להיאבק על תוספת קצבה. נמאס מהשיטה הפוליטית-החברתית. צריך להפוך את השולחן שסביבו הושיבו אותנו כדי שנשחק על פי הכללים. צריך להפסיק לחשוב כמו פעם או כמו שחושבים במערב. חייבים להפסיק לחשוב בקטגוריות הישנות. במקומן יש לייצר חיים חדשים. כך רוסיה תוביל את העולם", אומר לימונוב.

למרות שאיפתו לראות את רוסיה כאימפריה המדכאה כל בדלנות ביד קשה, לימונוב יזם הפגנת תמיכה ב"מהפכה הכתומה" באוקראינה. לדבריו, הוא אינו תומך ביושצ'נקו האנטי-רוסי, אלא עומד לצדם של רבבות המהפכנים שיצאו לרחובות עם דגלים כתומים. "אם יושצ'נקו ינצח, זו תהיה מכה קשה לפוטין (יושצ'נקו אכן ניצח בבחירות החוזרות השבוע, א"ש). אני סבור שפוטין מזיק לרוסיה. לכן טוב להכות בו חזק כמה שיותר", כותב לימונוב באתר שלו.

הוא מגלה הבנה גם למאבקם של הצ'צ'נים ומאשים את מדיניותה של רוסיה ביצירת הסיבות לטרור הצ'צ'ני. הוא רואה בצ'צ'נים אופוזיציה חזקה, שכן לדבריו יש להם כל הסממנים של אומה מפותחת בעלת הנהגה ראויה. הוא גם מוצא דמיון בין הצ'צ'נים לפלשתינאים, שבגלל מאבקם הממושך נגד ישראל נהפכו לדבריו לאומה הערבית המשכילה והחיונית ביותר. אך לצ'צ'נים, אומר לימונוב, יש יתרון - הם פחות אמוציונליים מהפלשתינאים ויותר קשוחים.

אירועי הפיגוע ההמוני בבית הספר בבסלאן נקשרים בתודעתו של לימונוב לתקופת מאסרו. הוא מספר על אסלאן אלחזורוב, חברו לתא בבית הסוהר, שהיה מתהפך ונוהם בשנתו משום שחלם על משפחתו. קרוביו של החבר נטבחו בצ'צ'ניה כאשר שיירת פליטים עשתה את דרכה למקום מקלט והטנקים של הכוחות הפדרליים חסמו את דרכה ופתחו באש.


חבורת החיפאים ומנהיגם אדולף

את העובדה שחמישית מהעם בישראל היגרה מרוסיה מקבל לימונוב בהבנה: "אלה החיים, אנשים עושים את הבחירה שלהם. גם אני חייתי 20 שנים מחוץ לרוסיה". מהי עמדתו כלפי הסכסוך הישראלי-הפלשתיני? לימונוב: "ישראל היא עובדה קיימת. צריך להשלים עמה. חבל על שפיכות הדמים משני הצדדים. חייבים לפתור את זה. יש לי הרבה חברים שם, במיוחד בחיפה".

ה"חברים" בחיפה הם קבוצה של כעשרה תומכים נלהבים, עולים בני 20 עד 30. רובם אינם מדברים עברית, והם מחוברים לגמרי לחיים ברוסיה באמצעות האינטרנט. שניים מהם חזרו השבוע ממוסקווה, שם השתתפו בוועידת המפלגה הנציונל-בולשוויקית. לדברי מנהיג הקבוצה, המכנה את עצמו אדולף, הם יורשיה של הציונות האדומה של פועלי ציון ועמלי ציון. "ז'בוטינסקי ייסד את הציונות הלבנה, הבורגנית, בן-גוריון עמד בראש התנועה הציונית הוורודה, ואנחנו ממשיכי טרומפלדור והציונות האדומה", מסביר אדולף. הסיסמה של הקבוצה - "רוסיה בלי פוטין, ישראל בלי ערפאת" - הוחלפה באחרונה ל"רוסיה בלי פוטין, ישראל בלי שרון".

לדברי מי שמכונה סבורוק (שמו של אל סלאווי קדום), היחיד הדובר עברית בחבורה, שרון משפיל את העם ובמקום להגן על המולדת מוסר שטחים לערבים ומגרש את היהודים מביתם. "העמדה שלנו היא בעד האימפריה הרוסית ובעד ישראל", הוא אומר. חברי הקבוצה מאמינים במהפכה כדרך חיים. אין להם עניין במשרות, בפרנסה, בנוחות בורגנית. חלקם רואים את עצמם חוזרים בעתיד לרוסיה, עם נשק ביד, להילחם למען ניצחון המהפכה הנציונל-בולשוויקית.

בארץ הם יזמו כמה הפגנות רעשניות מול הנציגויות של רוסיה. האחרונה התקיימה בסוף ספטמבר, מול שגרירות רוסיה בת"א. המפגינים דרשו את שחרור חבריהם ברוסיה וצעקו "השיטה היא אופיום להמונים", "לא נאפשר חיים שקטים", "פוטין אויב העם". המהומה משכה למקום שוטרים וצוות של טלוויזיה רוסית. "את סיום ההפגנה חגגנו עם וודקה בכמויות", אמר אחד המשתתפים.

Subscribe

  • Post a new comment

    Error

    Comments allowed for members only

    Anonymous comments are disabled in this journal

    default userpic

    Your reply will be screened

    Your IP address will be recorded 

  • 11 comments